ישמח משה
והנה עוד מילין לאלקים על הקושיא הנ"ל איך יתכן שמחה. כי הנה אמרתי לפרש הפסוק (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג לט) מה יתאונן וכו'. גם לפרש המדרש (תנחומא ואתחנן סי' ד') ואתחנן למה (דברים ג כג), כדי שיכנס לארץ, וגם לבאר למה נאמר (בפרשת לך, בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא נתפרש בארץ מצרים. על פי מה שפירש על הפסוק (דברים יח כב) אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו' לקמן פרשת שופטים. על פי מ"ש הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים כלל גדול בענין נבואה, שאם הנביא יתנבא בצורת ארץ ומדינה, ואחר כך לא יתקיים הדבר, אין ראוי לומר שהוא נביא שקר, כי לרעה יש חזרה, ושמא הקב"ה ניחם על הרעה מפני שעשו תשובה, או האריך להם אפו וכדומה. אבל אם הבטיח הנביא בבשורות טובות שיתחדשו טובות השקט ושלוה בזמן קצוב ולא נתקיימו, נודע שהוא נביא שקר, כי לטובה אין חזרה. ועל זה אמר הכתוב (דברים יח כב) בזדון דברו הנביא כו', עיין שם שהאריך. וידוע כי שם הויה ב"ה מדתו רחמים, וז"ש אשר ידבר הנביא בשם הויה דייקא בחינת רחמים וחסדים, כלומר בשורה לטובה ולא יהיה, הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא, ודו"ק. ועל פי זה פירשתי במה שאמר שמואל לשאול (שמואל א' טו כח) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך, ואם כן אליו טובה הוא, לכך לא ינחם דלטובה אין חזרה וכו' כי לא אדם הוא להנחם, ודו"ק. ולפי זה יובן הודעה של הנביא למה הנה מי יאמר לו מה תעשה, הנה בטובה הוא כדי שלא יוחזר, וברעה כדי שיעשו תשובה ויוחזר. והיינו פירוש מפי עליון לא תצא הרעות, דלמה הודעה מקודם די לצרה בשעתה, אך והטוב שבו הוא מה יתאונן וכו', ור"ל כדי שיעשה תשובה ויכפר לו, והבן. והנה על פי זה יתורץ קושית המפורשים למה נענשו על מכירת יוסף, הלא כבר הוכרח ירידתן למצרים מאברהם. ולא קשה מידי, דהא לרעה איכא חזרה וכל הודעת הרעה הוא כדי שיהיה חזרה, והן גמרו הדבר, וזה נכון. ואם כן כיון דהודעה היה כדי שלא יתקיים, על כרחך צריך לומר בארץ לא להם, דאלו נאמר בארץ מצרים אם כן להם טובה הוא ואי אפשר להחזיר. ועל פי זה יתבאר המדרש ואתחנן למה, כי טובה הוא לגבי יהושיע שיהיה הוא המכניס ואם כן לית ביה חזרה, על כן אמר כדי שיכנס לארץ בכלל ישראל ולא שיהיה המכניס, ואם כן לפי זה הודעת הרע לנביא הוא כדי שלא יהיה, אם כן כל מה שהרעה יותר גדולה, השמחה יותר גדולה מצד זה שעל ידי זה יתבטל רעה גדולה כזו, עד כאן. ועל פי זה יתורצו הקושיות של הראב"ע, כי מה שהקשה כי לא נזכר מפלת שאר הגוים, זה מבואר הביטל כי נזכר (איכה א כא-כב) כל אויבי שמעו רעתי וכו' (איכה א כב) תבוא כל רעתם וכו', (איכה ג סד) השב להם גמול, (איכה ד כא) והיושבת בארץ עוץ וכהנה וכהנה. אך מה שהקשה כי לא נזכר בה זכר בבל ולא מלכה, גם זה לא קשה, כי כבר היה חובן על בני מלך יהודה שיהיה סריסים בהיכל מלך בבל מחזקיהו, כמבואר בפסוק (מלכים ב' כ' יח) ובסנהדרין פרק חלק (סנהדרין דף ק"ד.) במרודך בלאדן בן בלאדן. אך אם עליהם החוב, על כל ישראל לא היה חוב, ויתכן שילכדם בלא ישראל. אך כיון שנתחייבו ישראל כולם, ממילא תולין הקלקלה במקולקל, לכך אמרו מדוע כתבת מלך בבל, כי הבינו זאת מאיכה ישבה בדד כי יהיה על ידי מלך בבל, ולא שהיה כתב בזה הלשון. והא דלא נתפרש באמת בהדיא בהמגילה שם מלך בבל, היינו מטעם הנ"ל כדי שיכול להיות חזרה, ודו"ק. ועל פי זה יתבאר כל זמן שלא נזכר השם, לא האמין כי חישב דילמא רוח שקר אטעיתיה, כי ודאי אין לחשוב שיבדה מלבו דברים לצער המלך והעם שיהיה שנוא בעיניהם. אך כיון שנזכר השם וגמירי דלא מפקו שם שמים לבטלה (מגילה ג' ע"א), אם כן האמין ועשה מה שעשה, ואם כן דברי זקיני מהרש"א והר"ן בקנה אחד עולין, ודו"ק.